הַשּׁוּק הָאִשָּׁה בְּשׁוּק קָטָן בִּירוּשָׁלַיִם. הַיּוֹם הִיא בָּאָה לָעִיר לִפְנֵי מְעַט זְמַן. הִיא גָּרָה בְּבַיִת קָטָן. הָעֶרֶב שָׁכֵן בָּא לֶאֱכֹל אִתָּהּ. הַשּׁוּק נִסְגָּר עַכְשָׁו. הַשַּׂקִּית שֶׁלָּהּ בְּיָדָהּ. הִיא יוֹדַעַת מְעַט מִלִּים. הַמּוֹכֵר עוֹמֵד לְיַד הַשֻּׁלְחָן. עַל הַשֻּׁלְחָן יֵשׁ לֶחֶם. הִיא צְרִיכָה לֶחֶם לָעֶרֶב. אֲבָל הִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת אֶת הַמִּלָּה. הִיא מַרְאָה עַל לֶחֶם. הִיא אוֹמֶרֶת, "בְּבַקָּשָׁה." וַיֹּאמֶר הַמּוֹכֵר, "כֵּן." הוּא נוֹתֵן לָהּ חָלָב. הִיא אוֹמֶרֶת, "לֹא." הִיא מַרְאָה עַל לֶחֶם עוֹד פַּעַם. וַיֹּאמֶר הַמּוֹכֵר, "זֶה?" הוּא נוֹתֵן לָהּ תַּפּוּחַ. הִיא אוֹמֶרֶת, "לֹא, תּוֹדָה." הִיא מַרְאָה עַל לֶחֶם בְּיָדָהּ. הַמּוֹכֵר מַבִּיט בָּהּ. וַיֹּאמֶר, "זֶה?" הוּא נוֹתֵן לָהּ כּוֹס. הִיא אוֹמֶרֶת, "לֹא, לֹא." הַמּוֹכֵר מַנִּיחַ אֶת הַכּוֹס. הוּא לוֹקֵחַ אֶת הַלֶּחֶם בְּיָדוֹ. הוּא מַרְאֶה לָהּ אֶת הַלֶּחֶם. וַיֹּאמֶר, "לֶחֶם." הוּא אוֹמֵר, "לֶחֶם." הִיא מַבִּיטָה בְּפָנָיו. הִיא אוֹמֶרֶת, "לֶחַם." וַיֹּאמֶר, "לֶחֶם, בְּבַקָּשָׁה." הִיא אוֹמֶרֶת, "לֶחֶם." הַמּוֹכֵר נוֹתֵן לָהּ לֶחֶם. הוּא שָׂם אוֹתוֹ בַּשַּׂקִּית שֶׁלָּהּ. הִיא שׁוֹאֶלֶת, "כַּמָּה?" וַיֹּאמֶר, "אֶחָד." הִיא נוֹתֶנֶת מַטְבֵּעַ אֶחָד. הַמּוֹכֵר לוֹקֵחַ אֶת הַמַּטְבֵּעַ. וַיֹּאמֶר, "תּוֹדָה." הוּא שָׂם לֶחֶם שֵׁנִי בַּשַּׂקִּית. הִיא אוֹמֶרֶת, "לֹא, אֶחָד." וַיֹּאמֶר, "זֶה לָךְ." הִיא אוֹמֶרֶת, "תּוֹדָה." הִיא יוֹצֵאת מִן הַשּׁוּק. הִיא הוֹלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ לַבַּיִת. הִיא אוֹמֶרֶת, "לֶחֶם." הַשַּׂקִּית בְּיָדָהּ. הִיא בָּאָה אֶל הַבַּיִת. הִיא עוֹמֶדֶת בַּדֶּלֶת. הִיא אוֹמֶרֶת, "לֶחֶם." הַשָּׁכֵן עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַמַּעֲלוֹת.