השוק בחיפה, במטבח קטן, מרים גרה כבר כמה שבועות. היא יודעת מעט מילים. הערב השכנה באה לאכול, והשוק נסגר בקרוב. מרים נכנסת לשוק עם תיק קטן. היא רואה לחם על השולחן. היא מצביעה על לחם ואומרת, «בבקשה». המוכר לוקח גבינה ונותן לה אותה. מרים אומרת, «לא, לא». היא מצביעה שוב על לחם. המוכר לוקח בקבוק ונותן לה אותו. מרים מסתכלת על הבקבוק ואומרת, «לא». היא מצביעה שוב, קרוב יותר. המוכר לוקח כיסא קטן ונותן לה אותו. מרים צוחקת. המוכר צוחק גם הוא. «זה?» הוא שואל. מרים אומרת, «כן», ומצביעה על לחם. המוכר מסתכל על היד שלה. הוא מרים את לחם ביד. הוא אומר לאט, «לחם». מרים מסתכלת עליו. «לחן?» היא שואלת. «לא, לחם», אומר המוכר. מרים אומרת, «לחם». «כן, לחם», אומר המוכר. מרים נותנת לו כסף. «כמה?» היא שואלת. «אחד», אומר המוכר. הוא שם לחם בתיק שלה. מרים מסתכלת על התיק. «לחם», היא אומרת. המוכר שם עוד לחם בתיק. «זה בשבילך», הוא אומר. מרים אומרת, «תודה». היא לוקחת את התיק ויוצאת מהשוק. בחוץ היא הולכת לאט. היא מסתכלת על התיק ואומרת, «לחם». היא עוברת ליד הבית, עולה במדרגות, ואומרת שוב, «לחם». בראש המדרגות השכנה עומדת ומחכה לה.