הַשּׁוּק בִּירוּשָׁלַיִם הָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת בְּשׁוּק מַאֲכָל קָטָן. הַיּוֹם חָשׁוּב לָהּ, כִּי שָׁכֵן בָּא לֶאֱכֹל בָּעֶרֶב. מִטְבָּח קָטָן יֵשׁ לָאִשָּׁה בְּבֵיתָהּ. וַתָּבֹא לָעִיר לִפְנֵי שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת. הִיא יוֹדַעַת רַק מְעַט מִלִּים. הַשּׁוּק נִסְגָּר בִּמְהֵרָה. וְהַשַּׂק שֶׁלָּהּ אִתָּהּ, לְפָנֶיהָ. הִיא צְרִיכָה לֶחֶם לָעֶרֶב. וַתָּבֹא אֶל דּוּכַן הַמַּאֲכָל. וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמּוֹכֵר. וַתַּבֵּט אֶל לֶחֶם עַל הַשֻּׁלְחָן. וַתַּצְבַּע בְּיָדָהּ אֶל לֶחֶם. וַתֹּאמֶר: "נָא." וַיִּתֵּן לָהּ חָלָב. וַיֹּאמֶר: "חָלָב?" וַתֹּאמֶר: "לֹא. זֶה, נָא." וַתַּצְבַּע שֵׁנִית. וַיִּתֵּן לָהּ תַּפּוּחַ. וַיֹּאמֶר: "תַּפּוּחַ?" וַתֹּאמֶר: "לֹא. זֶה. כַּמָּה?" וַיִּתֵּן לָהּ כּוֹס. וַיֹּאמֶר: "כּוֹס?" וַתֹּאמֶר: "לֹא, לֹא. זֶה." וַתַּצְבַּע שְׁלִישִׁית אֶל לֶחֶם. וַיִּצְחַק הַמּוֹכֵר קְצָת. וַיַּעֲמֹד הַמּוֹכֵר וַיִּקַּח לֶחֶם בְּיָדוֹ. וַיֹּאמֶר הַמּוֹכֵר לְאַט: "לֶחֶם." וַתֹּאמֶר: "רֶחֶם." וַיֹּאמֶר: "טוֹב, לֶחֶם." וַתֹּאמֶר: "לֶחֶם." וַתֹּאמֶר: "כַּמָּה?" וַיֹּאמֶר: "אֶחָד." וַתִּתֵּן לוֹ מַטְבֵּעַ אֶחָד. וַיִּקַּח הַמּוֹכֵר אֶת הַמַּטְבֵּעַ. וַיָּשֶׂם אֶת הַלֶּחֶם בְּשַׂקָּהּ. וַתֹּאמֶר: "תּוֹדָה." וַיָּשֶׂם לֶחֶם שֵׁנִי בְּשַׂקָּהּ. וַתֹּאמֶר: "לֹא כֶּסֶף." וַיֹּאמֶר: "לֹא כֶּסֶף." וַתֹּאמֶר: "תּוֹדָה." וַתֵּצֵא מִן הַשּׁוּק. וַתֵּלֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֶל בֵּיתָהּ. וַתֹּאמֶר: "לֶחֶם." וַתַּעַל בַּמַּעֲלוֹת. וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַדֶּלֶת. וַתִּפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת. וַתֹּאמֶר: "לֶחֶם." וְהַשָּׁכֵן עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַמַּעֲלוֹת.