ההזמנה של מרים בשש בבוקר יעקב פותח את הדוכן בשוק הקטן. היום אמיר בן עשר, ומרים רוצה אוכל לבית. יעקב מסדר תפוחים, גבינה ועוגה על השולחן. הוא מכיר כל אדם לפי ההזמנה שלו. מרים מגיעה עם תיק קטן. "שלום, מרים. היום את לוקחת תפוחים, גבינה ועוגה?" הוא שואל. "שלום, יעקב. היום אני לוקחת רק אוכל קטן." "מה קרה?" "אין לי מספיק כסף." יעקב מסתכל על התיק שלה. "כמה יש לך?" "יש לי עשרים שקל." "את תמיד לוקחת יותר." "היום אני לא יכולה. היום יש לאמיר יום הולדת." יעקב לוקח שלושה תפוחים. אחר כך הוא שם גבינה קטנה בתיק. "זה מספיק לאמיר?" הוא שואל. "לא, אבל זה מה שיש לי." "ומה עם עוגה?" "עוגה אין היום." יעקב פותח קופסה מתחת לשולחן. בתוך הקופסה יש חתיכת עוגה. "מרים, קחי את זה." "לא, יעקב. אין לי כסף לזה." "יש לך עשרים שקל. זה מספיק." "אבל זה לא המחיר." "היום זה המחיר." מרים נותנת לו את הכסף. יעקב מחזיר לה שני שקלים. "למה אתה מחזיר כסף?" היא שואלת. "כי היום אמיר בן עשר." "אתה יודע את היום שלו?" "אני יודע את ההזמנה של כל אדם." אמיר מגיע בריצה מן הרחוב. "אמא, באת!" הוא אומר. מרים נותנת לו את התיק. הוא רואה את העוגה ונעצר. "זה בשבילי?" "זה בשבילך," אומרת מרים. יעקב מסתכל על השולחן. אחר כך הוא לוקח תפוח אחד. "אמיר, קח גם את זה." אמיר לוקח את התפוח. מרים אומרת, "מחר אני מחזירה לך את הכסף." יעקב מניח את היד על הקופסה. "מחר את לוקחת את ההזמנה שלך."